מנשה אלגאלי מבקש להשיב לו את זכויותיו ביקב דלתא לאחר ביטול ההסכם למכירת מניותיו בחברה

מנשה אלגאלי ממושב הושעיה, ממייסדי חברת יקב דלתא, המנהלת ומפעילה את יקב הבוטיק דלתא הצמוד למושב דלתון בגליל העליון, הגיש תביעה להסרת קיפוחו בחברה.

לדברי אלגאלי, לאחר הודעתו על ביטול ההסכם למכירת מניותיו בחברה בשל הפרתו היסודית, הוא שב לתפקידו ומעמדו בחברה כבעל מניות ודירקטור כפי שהיה ערב ההסכם שבוטל. אולם לטענתו, שותפיו (יהודה כמיסה ואחרים) נמנעים מלהשיב לו את סמכויותיו, מצרים את צעדיו, ממדרים אותו, עושים בחברה כבשלהם, מרוקנים אותה מתוכן ופועלים באופן נסתר מן העין המשרת אותם על חשבון החברה ועל חשבונו.

אלגאלי מציין, כי שותפו בחברה, יהודה כמיסה, הפר את ההסכם שנחתם ביניהם למכור לו את אחזקותיו בחברה (33%) תמורת 2.3 מיליון שקלים, כאשר המועד האחרון להעברת כספי התמורה היה ה-27 במאי 2020. לדבריו, כמיסה אף הודיע לו כי אין בכוונתו לשלם את סכום המכר ומשך ידיו מהעסקה, ובדיעבד הסתבר לו כי כמיסה כלל לא התכוון לרכוש את מניותיו בחברה, ועל כן הוא ביטל את הסכם המכר וביקש להשיב את המצב לקדמותו.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת נאמר, כי במצב דברים זה על אלגאלי להיות במצב בו היה ערב הסכם המכר שהופר ובוטל, קרי במצב בו הוא משמש כדירקטור בחברה, כמנהל, בעל זכות חתימה ומקבל לידיו כל מידע ונתון הקשור לחברה.

אולם, טוען אלגאלי, כמיסה, בסיועם ועידודם של האחים מוטי ויהודה שאקיר, מונעים ממנו מלשמש בתפקיד המנהל בו שימש, מלשמש כדירקטור ולקבל לידיו מסמכים ונתונים הקשורים לחברה, כולל מלאי, תעודות משלוח, הסכמים עם מגדלים, יקבים אחרים, ספקים ועוד.

לדברי אלגאלי, פנייתו אל שותפיו בחברה לזימון ישיבת דירקטוריון, בה ביקש להעלות על סדר היום את הנושאים נשוא תביעתו זו, הושבה ריקם בטענה לפיה הוא כלל אינו משמש כדירקטור.

במצב הנוכחי, בו הוא מנושל מזכויותיו בחברה, כבעל מניות, מייסד, כדירקטור, וכפי מעמדו וזכויותיו ערב הסכם המכר של מניותיו שבוטל, מבקש אלגאלי את התערבות בית המשפט על מנת להשיב את זכויותיו בחברה שאין עליהם עוררין ומחלוקת בשלב זה.

תגובת הנתבעים:

“הננו מאשרים כי ניתן פסק בורר לפיו הוחלט שמר אלגאלי יפסיק לכהן בתפקיד כלשהו בחברה ויעביר את מניותיו בחברה למר כמיסה. מנגד זכאי מר אלגלי על פי פסק הבורר להחזר השקעות והלוואות מאת החברה. החברה עשתה מאמץ להשיב את כלל ההשקעות וההלוואות, אולם כרעם ביום בהיר, גם על החברה נפל הנטל הכבד של מגפת הקורונה ומשקיעים אסטרטגיים הקפיאו מהלך להשקעה בפיתוח היקב שבניהול החברה. החברה פנתה למר אלגאלי והסבירה כי נבצר ממנה, בשל כוח עליון, מלהעביר את הסכומים הנקובים בפסק הבורר ועליו להתאזר בסבלנות עד לאשר הגל של הקורונה יחלוף.

“החברה ומר כמיסה מעולם לא עשקו אף אחד ולא פעלו באופן שפוגע בבעל מניות כזה או אחר וגם לא בבעל מניות שהינו מיעוט בחברה וגם לא עשו בחברה בתור שלהם. כל פעילות החברה הנה פעילות שוטפת ורגילה, ולא נעשו בה כל פעולות חריגות שאינן במהלך העסקים הרגיל והמוכר גם למר אלגאלי. עובדה היא שהסדר דומה עם שני בעלי מניות נוספים לא הוביל לסכסוך משפטי או לטרוניות כלשהן. לפיכך, התביעה שהוגשה מיותרת ודינה לדחייה. טוב היה עושה מר אלגאלי אם היה משקיע את האנרגיות שלו בסיוע לחברה לעבור את תקופת הקורונה ובכך יחזק אותה ויצור את היכולת הכלכלית לקיים את פסק הבורר כלשונו”.