כשאתם מגישים מנת עוף ללא עצמות, למה אתם מתכוונים? / מאת אבי בן חורין

חבות המוצר – בהיבטי המשפט והפוליטיקה

אבי בן חורין

מאת אבי בן חורין

“כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת לא.
האם הלא הוא לא – ובאמת
אולי הוא רק אולי, אך לא כעת

או שהלא הוא רק עוד לא
אולי הוא או, אולי הוא בוא
כי את אומרת לא כל כך בחן
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מכן”.

מילים אלו, שנכתבו ב-1962 על ידי דן אלמגור והושרו על ידי התרנגולים, קפצו לאוויר עם קריאת תמצית פסק הדין בתביעה שהגיש מיכאל ברקהיימר כנגד מסעדה בארה”ב, ספק המזון שלה וחוות העופות ממנה הגיעו הפריטים בם מדובר.

התובע, שכנראה היה אורח קבוע במסעדה הנתבעת, ביצע את הזמנתו הרגילה של “כנפיים ללא עצמות” עם רוטב שום פרמזן. עם קבלתה, הוא חתך כל כנף לשניים-שלושה חלקים לפני האכילה (כנראה, פעילות זהירה של אדם סביר כדי לוודא במשנה תוקף שאכן אין עצמות). בעדותו הוא מציין כי כבר בשלב זה הוא חש שחלק אחד “ירד בצינור הלא הנכון”.

לאחר מספר ימים כשלא חל שיפור והמזון לא המשיך במסלול הרגיל והחום עלה, הוא פנה לחדר מיון ושם נמצאה עצם עוף באורך חמישה ס”מ תקועה בוושט.

מה צריכה להיות המסקנה של אדם סביר כאשר הוא ביקש פריט ללא עצמות, בהתאם למופיע בתפריט, אך קיבל בפועל עם עצמות?

האם השיר הנ”ל מתאים לאירוע?

התביעה נדחתה בבית המשפט, וגם הערעור על פסק הדין לא שינה את המצב. בערכאה השלישית, בית המשפט העליון באוהיו – נשארה ההחלטה בעינה. עתה כבר לא נשיר, אלא ננסה להבין את הסיבות לכך.

בסיס הרעיון שלא מדובר במקרה זה באחריות הנתבעים הוא בכך שהימצאות עצמות במזון היא “טבעית לסוג הבשר המוגש” ואיננה מפרה את תנאי האחריות המשתמעת, לפיה המזון מתאים באופן סביר למאכל אדם.

מסתבר שהמשפטנים מודעים לכך (ולא בטוח שזה מצבו של האדם הסביר) שיש כללים החלים על תביעות פגיעה גופנית הנובעות מחומרים זרים או בלתי צפויים במזון, למשל, אבן בתוך מנת האורז או רסיס זכוכית בסלט ירקות. לעומת אלו, פגיעה גופנית מחומר טבעי, שאמנם הוא בלתי צפוי, אך עדיין אינו יכול להיחשב כ”חומר זר אמיתי” מקבלת התייחסות אחרת.

לדוגמה, עצם בתוך תבשיל עוף שמוגדר “ללא עצמות” (boneless). צרכן שאוכל מנת עוף שמוגדרת כנ”ל, צריך להיות על המשמר מפני הימצאות עצמות כאלו ובוודאי (לפי בית המשפט האמריקאי) שאינו יכול להטיל אחריות על המסעדה, לכל פגיעה כתוצאה מהימצאות עצם עוף. בית המשפט פירש את המונח boneless בתפריט כ”סגנון בישול”. על כך נאמר באחד ממערכוני הגשש החיוור – אתה הבנת את זה, ברוך?

האם הלקוח הוא שאחראי על בדיקת ההימצאות של עצמות כשהוא בוחר במנה שלגביה נקבע בכתובים – “ללא עצמות”? או שמא המסעדה חייבת בזהירות הנדרשת לוודא שכל העצמות אינן בנמצא, ואם חלה תקלה / טעות ונזק, אזי כנראה יהיה צורך בהפעלת הביטוח?

מסתבר כי בארה”ב (קליפורניה) היה מקרה דומה ב-1992 ושם נקבע שתובע סביר אינו יכול לצפות שאנצ’ילדה עוף (מאכל דרום אמריקאי מוכר) תהיה תמיד נקייה מעצמות, והנתבעים אינם חייבים לספק אנצ’ילדה מושלמת.

דוגמה ישנה יותר קיימת במקרה דומה של אכילת צדפות, כאשר חלק מהקונכייה נשבר ונשאר עם המנה שהוגשה ללקוח. גם כאן הייתה החלטה שיפוטית שהאדם הסביר צריך להיזהר באכילת צדפות מפני הימצאות של חלקיקי קשווה (המילה העברית לחלק החיצוני המגן על גוף הצדפה) שלא נחשבים גוף זר.

ההחלטה המשפטית במקרה של העצם בעוף ללא עצמות התקבלה ברוב של ארבעה כנגד שלושה, מה שמביא להבנה שאין כאן בהירות מוחלטת או צדק מוחלט.

האם אצלנו מבטחי הנתבעים היו דוחים תביעת חבות מוצר על בסיס העובדה שלא מדובר בגוף זר? האם אצלנו היו הגורמים המשפטיים מגיעים להחלטה דומה? האם הכלל של “ייזהר הקונה” (בהשלכה על סועד) יהיה משמעותי יותר מ”אחריות מוצרים פגומים”? ימים יגידו.

מעניין לדעת (ואולי פיקנטי) שעם פרסום המידע על תוצאות המשפט, התפרסמה הודעה מטעם המפלגה הדמוקרטית באוהיו על כך שהרוב הרפובליקני בבית המשפט קבע שעוף ללא עצמות יכול להכיל עצמות, בעוד שהדמוקרטית הייתה בדעה שזה אבסורד.

גם מעבר לים יש מחשבות על “פוליטיקה משפטית”.

המסקנה היחידה ש”האדם הסביר” יכול להסיק מהמקרה הנ”ל: שטרם אכילה של מנה שהיא ללא עצמות, כרשום בתפריט, כדאי לבצע ניתוח פיזי של תכולת הצלחת, כדי למנוע תקלה פיזית,

ביטוחית, משפטית.

לנו לא נותר אלא להמשיך לשיר.


המאמר פורסם לראשונה בפוליסה, עיתון הביטוח והפיננסים

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*