איך יצרן מזון יכול להתגונן מתביעות בגין סיכון לנזק בריאותי בעתיד / מאת יעקב קיהל

מאת יעקב קיהל

לאחרונה סיימה הוועדה של משרד הבריאות לאסדרה של תזונה בריאה את עבודתה ופרסמה את מסקנותיה. בין המלצותיה : קידום חקיקה בתחום הגבלת פרסום מזון מזיק והטלת סנקציה במקרים של הפרת הגבלה זאת. הנחת היסוד המלווה מסקנות אלה היא שמוצרי מזון מסוימים הם מזיקים (עתירי שומן, סוכר או מלח) ועלולים לפגוע בבריאות הצרכנים ברבות הימים. יצוין כי העוולה של “סיכון לנזק עתידי” זכתה להארה בפסקי דין שונים בארץ ובחו”ל ונדונה בספרות המקצועית (ראה, למשל, בספרו של אריאל פורת “נזיקין”, פרק שלישי, הדן בהגברת סיכון רפואי לעתיד ובחשיפה לחומרים מסוכנים, גם בהעדר נזק בהווה).

א. ההתייחסות הציבורית לשקיפות מלאה של רכיבי מזון (תמהיל, קיום אלרגנים וכדומה) מצד היצרנים הינה חלק מן הסוגיה של שמירה על שלומם של הצרכנים. לאחרונה התרבו התובענות הייצוגיות כלפי ספקי מזון שונים (יצרנים, ספקים, מסעדות) בגין אי עמידה של המוצרים בסטנדרטים הנדרשים המובטחים של מוצרי המזון הנרכשים מהם. נתבקשתי לחוות דעתי לגבי התביעה האפשרית נגד מבטחי ספקי המזון הללו למימוש הפוליסה לביטוח חבות המוצר שברשות ספקי המזון, למרות העובדה שהמבטחים (במקרים שונים) כפרו באחריותם לכשל.

ב. נימוקי המבטחים לסירובם להכיר באחריותם היו כי כל עוד אין התובענה הייצוגית מעוגנת בנזק פיזי (גם אם נפשי) כלשהו אלא בהשבת התמורה ובפגיעה בזכות, אין הפוליסה לביטוח חבות המוצר מעורבת במקרה. נראה כי העוולה של “סיכון עתידי”, אם קיים כזה, עדיין לא קנתה לה אחיזה בפוליסה זאת.

ג. משנתבקשתי לחוות דעתי, הייתה עמדתי כי בכיסויי הפוליסה הסטנדרטיים, כל עוד לא נתבע המבוטח בגין נזק פיזי ממשי (כמו: חולי בשל רכיבי המזון) הצדק עם המבטחים, אך במקרים רבים לא כן הוא לגבי ההוצאות המשפטיות הכרוכות בהגנה על המבוטח.

ד. רבות מן הפוליסות המורחבות לביטוח אחריות כלפי צד שלישי (כמו “ביט” או “פיסגה”) מגדירות כ”מקרה ביטוח” גם “פגיעה אישית” שאינה נובעת מנזק לגוף או מנזק לרכוש. עילת התביעה של פגיעה באוטונומיה של הפרט נכללת בכיסוי, גם אם בגבול אחריות נמוך.

ה. משנכללה בפוליסה כזאת עילת התביעה כ”מקרה ביטוח” יחול עליה הדין, לפיו: “ביטוח אחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו, והוא אף מעל לסכום הביטוח”. שאלת ה”סבירות” לא הוכרעה בסוגיה זאת, למרות הגדרות שונות בנוסחי פוליסות שונים, ודעת המפקח על הביטוח הייתה שאין להגביל בסכום או בשיעור את ההוצאות הללו, אלא להשאירן במטבע הלשונית שצוינה בחוק (“סבירות”).  אגב, זאת הייתה דעתי אף לגבי הוצאות הגנה בהליכים פליליים, הנקובות בסכום נבדל, ולהן זכאים המבוטח ומנהליו בביטוח חבותם בגין מוצריהם, אם הוגש כתב אישום עקב מקרה הביטוח.

ו. המלצתי זאת הוסכמה, בגבולות הסכומים הסבירים, על ידי מבטחים שונים במקרים שונים.

---

הכותב הוא יועץ ביטוח וניהול סיכונים, בעבר שימש כחתם ראשי בהפניקס ומשנה למנכ”ל כלל ביטוח