חברות נטו מלינדה סחר מקריית מלאכי ו-עוף הארץ למהדרין מפתח תקוה לשיווק בשר מיובא, הגישו תביעה על סך 2.1 מיליון שקל כנגד חברת השיט והספנות השוויצרית MSC – Mediterranean Shipping Company וכנגד נציגתה והסוכנת הכללית שלה בישראל, אמ. אס. סי (ישראל) מבני ברק.
בתביעה נטען כי הנתבעות נטלו על עצמן להסדיר הובלה של שלושה משלוחי בשר בקר מצונן של התובעות מאורוגוואי לישראל באמצעות האונייה UASC ZAMZAM של MSC ומסירתם לידי התובעות כאשר הם במצב טוב, שלם ותקין.
ואולם, בכתב התביעה נטען כי בשל מחדליהן נמסרו משלוחי הבשר לידי התובעות באיחור ניכר. בשל האיחור הבלתי סביר, אסר משרד הבריאות על התובעות לשווק את מרבית הבשר, והווטרינר הממשלתי הורה על השמדת מרבית המשלוחים.
לטענת התובעות, מחדלן של הנתבעות לספק את משלוחי הבשר באיחור ניכר מהמועד בו התחייבו לספקם פגעה ביכולתן לשווק את הבשר, ומהווה הפרה יסודית של ההתקשרות בין הצדדים.
על פי כתב התביעה משלוחי הבשר האמור כללו 2,452 קרטונים שכל אחד מהם הכיל 50.2 ק”ג בשר .
מאמ. אס. סי ישראל לא נמסרה תגובה לכתבה.
היבואנים מעדיפים לא לבטח ייבוא מוצרי מזון המחויבים באישור השלטונות
הפרמיה של ביטוח למוצרי מזון שזקוקים לאישור גבוהה למדי ומרתיעה את רוב היבואנים מלבטח את סחורתם
מאת אבי בן חורין
הובלה של מטען בתנאים של בקרת טמפרטורה (לרוב מדובר במוצרי מזון אך יש גם אחרים) “זוכה” בביטוח משלוחים לתמליל מיוחד, ששונה בחלקו מהנוסח של פוליסות ביטוח ימי רגילות.
בין השאר, למשל, נושא האיחור (שזה הגורם המהותי המוזכר במסמך התובעות) מקבל התייחסות אחרת ממה שמוכר בענף. במילים אחרות, החריג הרגיל מתפוגג.
יחד עם זאת, צריך להבין את הגישה הבסיסית בביטוח ימי – הכיסוי הוא על נזק למוצר ולא על נזק לבעל המוצר. הדוגמה הקלאסית היא “איחור”. במקרים רבים, האיחור בהגעת המטען (מיובא לקראת חג ומגיע לאחריו, מיובא לקניות טרום העונה ומגיע רק בסיומה) מביא לנזק כספי ליבואן, אך המוצר עצמו תקין לחלוטין.
במוצרי מזון, כמו למשל בשר או דגים, שמחויבים באישור השלטונות לכניסה לארץ, עלול להיווצר מצב של “דחיה” – Rejection, כלומר מניעת הכניסה לארץ או הגבלות לשיווק וזאת בהחלטה של נציגי משרדי הבריאות או החקלאות, שלפי הקריטריונים שלהם המשלוח אינו תקין לשימוש כאן.
גם אירוע של “דחייה” אפשר עקרונית לבטח, אך לרוב היבואנים מעדיפים שלא לרכוש סוג ביטוח זה. הסיבה – ביטוח יקר מאד (הפרמיה נמדדת באחוזים ולא בפרומילים). ההסבר של המבטחים לשיעור הפרמיה מוצדק מקצועית, אך בעל המאה (היבואן) הוא בעל הדעה ורק מיעוט של יבואנים מוכן לחשוב על כך. לא מפתיע ששוק הביטוח הישראלי אינו נוהג לתת כיסוי שכזה גם אם הוא מתבקש לכך, והפתרון, אם נדרש, מגיע ממבטחים זרים.
עקב כך, אנו רואים שהתביעה מוגשת כנגד גורמי הלוגיסטיקה המעורבים בשינוע המטען, אך לא מול מבטחי הביטוח הימי. כרגיל, יש לזכור שגם אם האשמה תוטל על המוביל הימי (לא קל להוכיח זאת), ההגנות שניתנות לו במסגרת האמנות הבינלאומיות עלולות למנוע ו/או להקטין פיצוי כלשהו מסכום הנזק הנדרש.
המאמר פורסם לראשונה בפוליסה, עיתון הביטוח והפיננסים
Leave a Reply