הקנסות שהוטלו על שטראוס ומשק ויילר אינם ברי ביטוח / פרשנות

השבוע פרסמה רשות התחרות כי הטילה קנסות כבדים על החברות שטראוס ומשק ויילר וכן עיצומים כספיים אישיים על נושאי משרה בהן (בשטראוס – על נושאי משרה שכיהנו אצלה בעבר). האם עיצומים כספיים אלה הם ברי שיפוי וביטוח?

בחוק התחרות הכלכלית, תשמ”ח-1988, סעיף 50, הוטל איסור מפורש על שיפוי וביטוח שלהם. לא רק שהוטל איסור, אלא אף נקבע בחוק כי חוזה לביטוח למקרה של הליך – בטל, וזה בשונה מהוראות חוק האוסרות במפורש על ביטוח, אך אינן קובעות כי אם זה נערך – הוא בטל. כך למשל, נקבע בסעיף 263 לחוק החברות, תשנ”ט-1999 כי לא יהיה תוקף להוראה בתקנון המתירה להתקשר בחוזה ביטוח במקרה של הפרת חובת זהירות שנעשתה על ידי נושאי משרה בפזיזות, אך לא נאמר כי אם נערך חוזה ביטוח – הוא בטל.

אם לא היה מוטל בדין איסור מפורש על שיפוי וביטוח בפני קנסות ועיצומים, האם אלה היו מותרים? נראה שלא, היות והדבר סותר את הרעיון הכללי של “תקנת הציבור”. כך, למשל, בפוליסה התקנית לביטוח חובה של רכב מנועי לא נכלל איסור שכזה, אך סביר שהוא חל. הדבר נכון גם לפוליסה צד שלישי תקנית לביטוח לדירה. את שתי הפוליסות התקניות רשאים מבטחים להרחיב ולא לצמצם, אך סביר כי לא חל תחתן כיסוי ביטוחי לקנסות ולעיצומים שהושתו על מבוטח.

עדיין, מבטחים נוהגים לכלול בפוליסות לביטוח אחריות שאינן תקניות סייג מפורש לקנסות ועיצומים, בבחינת “אם לא יועיל – לא יזיק”.

שונה הדבר כאשר על אדם הוטלו עיצומים, והוא מבקש להיפרע ממי שלדעתו אחראי לחסרון הכיס שנגרם לו. במקרה זה אמור כיסוי ביטוחי מתאים שנערך על ידי הנתבע, אם נערך, לחול.