בית המשפט המחוזי מרכז התיר לפרסם את פסק דינו שניתן לפני כשבועיים ואשר לפיו נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית שעסקה במחיר מרגרינה בלובנד שמייצרת חברת יוניליוור ישראל מזון. פסק הדין הוגדר חסוי הואיל וכלל נתונים שונים שיוניליוור רואה בהם סוד מסחרי. יונילוור התנגדה לפרסום פסק הדין ואילו המבקש, עו”ד במקצועו, היה סבור כי לפסק הדין חשיבות רוחבית רבה.
השופטת אסתר שטמר ציינה כי באופן כללי הטעם העסקי להסתרת נתונים מסחריים פוחת ככל שחולפות השנים, וכי יש לדחות את עמדתה של יונילוור לפיה שעה שמדובר בנתוני ייצור ומחירים שבאופיים יכולים להוות סוד מסחרי, הנטל על המבקש להראות שאינם כאלו. לדעתה, הנטל הראשוני מוטל על יוניליוור להראות כי בסוד מסחרי מדובר.
עם זאת, הדגישה השופטת כי למרות שערכו של החיסיון על הנתונים המסחריים פחת עם השנים, יש להותיר בעינו את החיסיון שכבר הוטל על הנתונים העסקיים ועל הרכב השמנים בייצור המרגרינה. זאת מאחר ובקשת האישור נדחתה, דהיינו שלא נמצאה הצדקה לנטען בה, ועל כן אין הצדקה לגילוי נתונים שאלמלא בקשת האישור לא היו באים לאוויר העולם.
בבקשת האישור שהוגשה בחודש יוני 2016 נטען כי יוניליוור, שהיא בעלת מונופולין בשוק המרגרינה, גובה מן הצרכנים מחיר מופרז עבור מרגרינה בלובנד עם או בלי מלח במשקל 200 גרם, בניגוד לחובתה בחוק התחרות הכלכלית.
יוניליוור טענה בתגובה כי הדין בנושא מחיר מופרז שגובה מונופולין עדיין לא נקבע על ידי בית המשפט העליון, לא הוכח שהיא בעלת מונופלין בשוק המוצר הרלוונטי, והמבקש לא הוכיח כי המחיר שגבתה הוא בלתי הוגן.
השופטת השתכנעה כי אין באפשרותה לקבל את עמדת המבקש שלפיה יוניליוור גבתה מחיר מופרז ובלתי הוגן מן הצרכנים עבור הבלובנד. השופטת ציינה כי הגם שיוניליוור היא מונופולין, כוח השוק שלה אינו גבוה, וגם לו היה לא הוכח כי השתמשה בכוח השוק שלה לשם גביית מחיר מופרז ובלתי הוגן.
עוד הוסיפה השופטת כי הנתונים שהוצגו בפניה אינם מהווים אינדיקציה מספקת לפי מבחני העזר המקובלים כדי לקבוע כי מחיר הבלובנד מופרז, ולהיפך יוניליוור מוכרת את המוצר האמור באותו מחיר בשוק המוסדי שבו אין לה מונופולין, דהיינו קיימת אינדיקציה הפוכה בדבר סבירותו של מחיר הבלובנד.
המבקש חוייב בהוצאותיה של יוניליוור בסכום של 50 אלף שקל.
Leave a Reply