דחיית הסדר פשרה בעניין טחינת הנסיך / מאת עוה”ד ירון רוסמן ושירה לסינג-כהן

מאת עו”ד ירון רוסמן ועו”ד שירה לסינג-כהן *

בקיץ 2016 התגלה זיהום חיידקי סלמונלה בחומרי הגלם של טחינת הנסיך, המשמשים, בין היתר, את סלטי שמיר 2016 בע”מ לייצור סלטים מוכנים. עם הגילוי פרסמה סלטי שמיר הודעות בתקשורת שקראו לצרכנים להחזיר אריזות מזון מסוימות, מסוג חומוס, טחינה וחציל בטחינה. מיד לאחר מכן הוגשו תשע בקשות לאישור תובענות ייצוגיות בסכום נתבע של קרוב לעשרים מיליון שקל, בהן נטען שחברת הנסיך סיכנה את הציבור, התרשלה והסתירה במכוון את דבר הזיהום מהציבור וממשרד הבריאות. עילות התובענה כללו, בין היתר, הטעיה ואי גילוי לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ”א –1981, הפרת חובה חקוקה בנוגע לחקיקה שעניינה הבטחת איכות המזון, רשלנות, ופגיעה באוטונומיה בכל הנוגע ליכולת לקבל החלטות מודעות בדבר צריכת מוצר, ועקב רגשות שליליים שנגרמו ללקוחות, כגון עוגמת נפש, כעס, חרדה ועלבון.

התובענות אוחדו והצדדים הגיעו להסדר פשרה לפיו חברת הנסיך תעניק הטבה בסך 200 אלף שקל לבתי חולים או מרכזי סיוע לנזקקים ותפעל למניעת תקלות נוספות בעתיד ולשיפור תהליך ייצור המוצר. כמו כן הוסכם, כי חברת הנסיך תשלם שכר טרחה לבא כוח המבקשים בסך 265 אלף שקל וכן גמול לתובעים המייצגים בסך 50 אלף שקל.

השופטת מיכל אגמון-גונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב סירבה לאשר את הסדר הפשרה בנימוק שהתובענה היא תובענת סרק, שהוגשה בניסיון לעשות שימוש לרעה בכלי התובענה כדי להוציא כספים מחברות הנתפסות כ”כיס עמוק”, ולכן אישור הסדר הפשרה בתביעת סרק שכזו לא יועיל לצרכנים ועלול אף לפגוע בהם ולעודד הגשת תביעות סרק נוספות.

כרקע להחלטה הסבירה השופטת, כי בעוד שבתובענה רגילה בית המשפט נוטה לאשר הסכם פשרה, בתובענה ייצוגית השיקולים שונים, שכן גורם יחיד מייצג קבוצה גדולה של תובעים שאינה לוקחת חלק פעיל בהליך. החשש הוא שהאינטרס של המבקש הייצוגי ובא כוחו אינו בהכרח תואם לזה של חברי הקבוצה ולפיכך ייקבעו הסדרים לא יעילים, שאינם עונים על האינטרס הציבורי, שאישורם על ידי בית המשפט עלול להוביל להגשת תביעות סרק. במקרים אלה, המייצגים יודעים שיש קושי ממשי להוכיח את העילות הנטענות על ידם ותובעים מתוך כוונה להפעיל לחץ על הגוף הנתבע כדי להגיע להסדר מוקדם ככל הניתן, באופן שעלול בסופו של דבר לגרום להעלאת מחירים על ידי החברות ולפגוע בתחרות.

בית המשפט קבע, כי בענייננו לא הוכח כי נגרם למבקשים נזק כלשהו, בריאותי או כספי. אף אחד מן המבקשים גם לא הוכיח שרכש איזה מהמוצרים שנכללו בהודעת ההחזרה. לגבי פגיעה באוטונומיה, נפסק כי אין מקום להכיר בשלילת כוח הבחירה של הצרכן כנזק בר פיצוי, שעה שהתחושות השליליות שנלוות אליה הן חלשות בעוצמתן. לפיכך נקבע, כי לא הונחה תשתית עובדתית וראייתית על ידי המבקשים.

עוד נקבע, כי מנכ”ל חברת הנסיך פעל על פי הנחיות משרד הבריאות ולא מתוך מניע שלילי כלשהו, וכי “דרישה מעוסק כי ניהול עסק יהיה עם ‘אפס תקלות’ הינה דרישה כמעט בלתי אפשרית, שניסיון לעמוד בה יביא לעליות מחירים”. בהמשך לכך ציין בית המשפט, כי דחיית בקשות מסוג זה תשמש תמריץ לתאגידים להטמיע תרבות ארגונית של בקרת איכות, לקיחת אחריות על תקלות וציות לחוק, ולכן, כאשר העוסק עושה כל שביכולתו למנוע תקלות יש להימנע מקבלת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגדו.

הפניות: ת”צ 32117-08-16 גילמור נ’ הנסיך מפעל לייצור טחינה בע”מ (פורסם בנבו, 26.2.2019)

---

• המאמר פורסם בעדכון לקוחות – תובענות ייצוגיות של משרד עוה”ד נשיץ ברנדס אמיר