בשבת אביבית וחמה במיוחד הצטרפתי לחגיגה בינלאומית מיוחדת, שנחגגה באותו יום סביב כל העולם. מסדר אבירי הגריל העולמי מציין בכל שנה את יום השנה באפריל ותמיד בשבת. הנחיית הנושא השנה הייתה מאתגרת במיוחד, כאשר מדובר בחגיגה קולינרית, והשף יקיר מסרטי הפליא בשימוש יצירתי ומגוון בחומר הגלם הבסיסי – ביצה.
שפע היא המילה שתתאר הכי טוב את המפגש הקולינרי של מסדר אבירי הגריל ל-2021, בניצוחו של שף מסרטי. שפע מוגדר כמלא מעל גדותיו וגם כאֲצִילוּת רוּחָנִית, הָרוּחַ הַנֶּאֱצֶלֶת מִמָּרוֹם – “כשפיים השופעים מהראשון יתברך”.
למה ביצה? אולי כי זו שנת קורונה והביצה בריאה. בכנס וינה 1996 הוחלט לציין כל שנה את יום הביצה הבינלאומי ביום שישי, ה-2 באוקטובר, כדי לציין את ייחודה של הביצה כמזון על. כבר מהזמן העתיק משמשת הביצה כמקור תזונתי מצויין. אפשר לאכול ביצה בצורות מגוונות במיוחד, היא עשירה מאוד בחלבון זמין, היא לא יקרה וגם עשירה בכולין, שחשוב להתפתחות המוח. הביצה גם עשירה בוויטמינים ומינרלים.
הביצה היא מאכל מסורתי בתרבויות נוצריות בחג הפסחא, שנחגג באפריל. גם בפסח שלנו מתחילים את הארוחה עם ביצה קשה. אנחנו חגגנו את הביצה בטעמים, מראות וריחות – כראוי לקולינריה גבוהה. בכל העולם – מאוסטרליה, דרך פלורידה, קנדה ועד מקאו – חגגו Eggcelent dinner והגישו Eggstra.
החנינו את הרכב בין אבני חצץ וקש וחשנו למצוא פינת צל ליהנות מבראנץ’ שנערך במשק יין הנס שטרנבך בעמק האלה. אזהרה – לא פשוט למצוא את המקום, למרות שרשמנו גבעת ישעיהו – משק 83, די התברברנו עד שמצאנו. המשק שייך לגדי שטרנבך ושולה יפת ונמצא בגבעת ישעיהו שבחבל עדולם. העסק נקרא “משק יין” (מקביל ל-domaine בצרפת או ל-Weingut בגרמניה), משום שהוא עוסק בכל שלבי ייצור היין, החל מנטיעת הכרם ועד למכירת הבקבוק. קוד הלבוש היה חופשי ונפגשנו בשיא החום, השמש קופחת, אבל בצל עצי האלה הגדולים והעתיקים מאוד נעים, ונפלא להתמסר למסיבת אוכל מידיו הטובות של שף יקיר מסרטי .
המפגש מתחיל בטעימות ונשנושים, יינות מהבציר האחרון של הכרם. טעמנו מיינות נחל חכליל לבן, ורוד ואדום. את הלבן מאוד אהבתי, את האחרים פחות. שם היין על שם נחל חכליל שזורם למרגלות הגבעה ומשקה בנדיבותו את הכרמים.
האוכל הוגש בבופה עשיר שכל הזמן התחלף והתרענן. התחלנו עם פוקצ’ות וסלט ביצים, טרטר טונה אדומה עם חלמון ביצה ושמן פלפלים – הוגש ומייד נחטף. גם שקשוקה בקרנה ירוקה, מאכל מקומי קלאסי שמכבד ומייחד הגשת ביצים במקומותינו. קשה היה להתכבד בשקשוקה הירוקה, בכל פעם כשהגיעה מנת הגשה טרייה, היא מיד נחטפה לצלחות.
את מגוון הסלטים פתח סלט ירוק-אפרסמון ופקאן קראנץ של איטריות ביצים מטוגנות. ועוד סלטים טריים עם גרדת חלמונים וגם אנטיפסטה של ירקות. הכל בשפע, טעים וטרי. רוח קלילה נשבה מכיוון העמק האלה אל הגבעה שם ישבנו, והנעימה את החברותא. טוסקנה מקומית.
גם הבשר הוגש בשפע, אונטריב של 12 שעות, צ’ימיצ’ורי וקונפי שום והטעים מכולם היה כתף טלה.
המנות האחרונות היו יוצאות מגדר הרגיל, אותן מכינה אשתו של יקיר. הן כל כך טעימות והצדיקו להגיע – אפילו רק בשבילן. זכינו בשתיים מיוחדות, פאי לימון ופיסטוק, שהייתה פאי הלימון הכי טוב שטעמתי, עד היום.
הכי מלהיבה הייתה הפבלובה – ולשיטתו של יקיר – מפורקת.
פבלובה מפורקת לשברי מקפא פירות יער, מרנג, תותים טריים ואנגלז וניל. בין חלקי הפבלובה פוזרו מקרונים ירוקים שגרמו לעיינים לשמוח עוד לפני שהלשון חגגה את הטעמים. אוי, כמה שזה היה טעים.
הכותבת היא מהנדסת מזון, עבדה שנים רבות בתעשיית המזון הישראלית וכיום מקדמת את המזון האורגני המעובד בישראל. חברה במסדר אבירי הגריל הישראלי
Leave a Reply