לה-זוקה (La Zucca) היא מסעדה קטנה בוונציה עם אווירה מיוחדת, אוכל מצויין, טרי, עונתי והרבה מנות צמחוניות וטבעוניות, עשירות ומתובלות. התפריט משתנה כל יום והוא נכתב רק באיטלקית. המנות המומלצות מסומנות בקו הדגשה. אם הסועד אינו דובר איטלקית, יצורף מילון מיוחד לתפריט, להבנת הנקרא. על התפריט יופיע סימון ל”ללא גלוטן”. המחירים דומים למחירים ברחבי העיר.
לה זוקה היא אוסטריה (Osteria) – מסעדה קטנה ולא פורמלית, המזון המוגש במקום הוא מקומי ולעיתים יוגשו גם “מנות טעימה” קטנות וטעימות. זאת, בשונה מטרטוריה (Tratoria) שהיא מסעדה בבעלות משפחתית. חייבים להזמין מקום מראש.
ומהו הסוד של המקום? אכן, זו מסעדה מיוחדת. כל בוקר בשעה 06:00 נפגשות שש הטבחיות של המסעדה בשוק. הן עוברות בין דוכני הפירות, הירקות והדגה ובוחרות את חומרי הגלם הטובים, הטריים והאיכותיים ביותר. בשעה 08:00 בבוקר כל המשלוחים מגיעים אל פתח המסעדה ואז
מתחילה החגיגה.
עד השעה 11:00 המטבח הומה וגועש – שש הטבחיות בגילאי 35 עד 60 דנות ומתווכחות בצעקות רמות – מה יהיה התפריט להיום. בשעה 11:00 הכל נרגע ומתחילה העבודה, מלאכת הבישול והאפייה, ואז גם נרשם התפריט היומי. אחת מהטבחיות היא דָנילה, שהגיעה מאלבניה כשהייתה בת 16. היא הצטרפה אל הצוות, למדה והיום היא אחת השפיות. בערב אי אפשר לפגוש אותן.
המסעדה נפתחת בשבע בערב. מומלץ להגיע כמה דקות קודם ואז אפשר לבחור שולחן טוב. היא מחולקת לשני חלקים, ישנם גם שולחנות בחוץ. ביום בו ביקרנו ירד גשם – ישבנו בפנים.
האווירה במסעדה חמימה, נעימה ומזמינה. כל הקירות מחופים בעץ. בצבעים ירוק וכתום, כיאה למסעדת הדלעת. על הקירות יצירות אמנות כשהדלעת הוא הנושא המוביל. האוכל מוגש על שולחנות העץ, ללא מפה. האוכל מצוין והשירות הלבבי של סטלה היה מעולה. נדרשה לנו לא פחות מחצי שעה ללמוד את התפריט (אני מזכירה, הוא רק באנגלית, בליווי מילון. המלצרים מסבירים בקיצור).
יינות מקומיים מוצבים על הקיר האחורי והמגוון טוב. בחרתי יין אדום מקומי.
הדלעת וקרם ארטישוק הם רכיבים יחודיים למסעדה. לא להחמיץ.
הזמנו שתי מנות ראשונות: טאליאטלה עם ראגו בשר טלה טחון ומוסקה עם קישואים ודלעת, שתיהן עשירות, מתובלות וטעימיות. רכיב הדלעת מוסיף למנות מלאוּת, כיאה לאוכל איטלקי מנחם.
שתי מנות עיקריות: עוף בלימון עם אורז ובשר טלה עם מחית ארטישוק. הבשר רך ונימוח, התוספות טעימות, מתובלות היטב. המנות הבשריות לא יורדות באיכותן מהמנות הצמחוניות המלהיבות.
שתי מנות אחרונות: פנה קוטה וגלידת אפרסק ושוקולד. שתיהן היו יפות אך לא טעימות.
עד שהגיעו המנות אפשר היה להשקיף מהחלון אל המראה הוונציאני האופייני, הנשקף מעבר לחלון. בשעת בין ערביים. אל מבני האבן עם החלונות המקושטים, אל הסירות העוגנות ומתערסלות מתחת לחלון בתעלה. אפשר להגיע עד המסעדה גם בסירה.
המסעדה נוסדה ב-1980 ומאז לא שינתה את אופיה המיוחד, את המנות המתחלפות עם התחלפות העונות. בתפריט החורף תמיד יהיו סוגי מרק מחממים ומנחמים. ניקולה המלצר החביב והפטפטן הנעים את זמננו. אבל בשעה תשע התבקשנו לפנות לסרוויס שני.
בטוחה שנגיע שוב.
הכותבת היא מהנדסת מזון, מרכזת את תחום התעשייה האורגנית בארגון לחקלאות אורגנית בישראל וחברה במסדר אבירי הגריל מאז 2009.
הי טלי,
עשית לי ממש חשק לנסוע שוב לונציה.
בינתיים אני נוסע שוב לסלוניקי מיד אחרי החגים לחפש קצת מקורות משפחתיים.