הצבת מגבלות למעסיק פוטנציאלי עשויה להיחשב כדחיית הצעת עבודה

מאת עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו נדון ערעורה של ו.ב. נגד שירות התעסוקה – תל אביב, אשר יוצג על ידי עו”ד סנדלר עודד. פסק הדין ניתן ביוני 2019, מפי השופטת יפית זלמנוביץ גיסין.

המערערת הגישה ערעור על החלטת ועדת ערר שליד מועצת שירות התעסוקה בבת ים, בגין סירובים שנרשמו למערערת בעקבות ראיון עבודה לתפקיד קופאית אצל שני מעסיקים: חברת סופר דוש ורמי לוי ייבוא ושיווק, וזאת בשל העובדה שהיא לומדת פעמיים בשבוע.

בוועדת הערר המערערת אישרה, כי היא לומדת קורס סייעות שיניים פעמיים בשבוע בשעות הבוקר. עוד ציינה המערערת, כי בשל שבר בקרסול אין באפשרותה לשבת ישיבה ממושכת מאחר שישיבה ממושכת גורמת לנפיחות ברגלה.

המערערת הופנתה לראיונות אצל המעסיקים; בחברת סופר דוש רשם המעסיק על גבי טופס ההפניה: “נא לא לשלוח אנשים שלומדים”. כמו כן, ברמי לוי המעסיק רשם על גבי טופס ההפניה, כי “אינה מתאימה, שעות העבודה: היא לומדת ולא יכולה לתת משמרות”.

תחילה, בית הדין ציין, כי לימודי המערערת הם שעמדו בבסיס דחיית קליטתה אצל שני המעסיקים והמערערת לא חלקה על אמיתות נימוקי המעסיקים לאי קבלתה לעבודה. בית הדין הוסיף, כי המערערת טענה בפני ועדת הערר, כי היא הייתה יכולה לשנות את ימי לימודיה.

עוד הוסיף בית הדין, כי בפסיקה נקבע כי “סירוב” לקבל “עבודה מתאימה” יבוא בדרך כלל, לידי ביטוי בסירוב מפורש או בהתנהגות, אשר אותה יפרשו כ”סירוב”. במקרה הנדון, המערערת הודתה שהיא הודיעה בשני מקומות העבודה כי הלימודים מגבילים אותה מבחינת שיבוץ המשמרות, ובכך, לא נהגה כ”אדם המחפש עבודה” בהתאם ללשון הפסיקה.

זאת ועוד, בית הדין קבע, כי המגבלות שהציבה המערערת למעסיקיה הפוטנציאליים, אשר אותם דרשו מראש, להתחשב בהן בעת שיבוצה למשמרות, לא אפשרו את קבלתה לעבודה. כמו כן, הדגיש בית הדין כי כאשר מועמדת פוטנציאלית לעבודה מציבה בפני המעסיק הפוטנציאלי תנאים מגבילים את סמכותו של המעסיק ואשר מעסיק סביר לא היה מקבלם, רואים את המועמדת לעבודה כמי שדחתה את ההצעה שהוצעה לה.

עוד נקבע, שחזקה על המערערת, כי אם ביקשה לעבוד, ברצון אמיתי, הייתה מציינת בעת הראיונות, כי הלימודים כלל אינם מהווים מגבלה או מכשול, אך היא לא עשתה כן.

בית הדין התייחס גם למצבה הרפואי הנטען של המערערת. ועדת הערר קבעה, כי המערערת עמדה בפני ועדה רפואית. הוועדה הרפואית קבעה, כי המערערת מסוגלת לעבוד ללא הליכה ממושכת מאד ולכן העבודות אליהן הופנתה הן עבודות מתאימות למצבה הבריאותי כפי שהוגדרו בחוק. הצבת המערערת בתפקיד קופאית, תואמת ככל הנראה את המגבלות הרפואיות מהן התרשמה הוועדה הרפואית, ועל בסיס התרשמותה קבעה הוועדה, כי המערערת יכולה לעבוד בישיבה.

כמו כן, בית הדין הדגיש כי אם המערערת סבלה מהחמרה במצבה הרפואי או אם חל שינוי, אשר בגינו נבצר מהמערערת לעבוד בישיבה, היה עליה לפנות לוועדה הרפואית ולהציג את טענותיה בעניין זה.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין פסק כי הסירוב הנרשם למערערת בוועדת הערר הוא כדין ולפיכך, דחה את ערעורה.