שרשרת האספקה – מהחקלאי ועד הצלחת / מאת אברהם מורדוך

במשך שלושים השנה האחרונות שבהן אני עוסק באופן מקצועי, ובמידת מה באובססיביות, בשרשראות האספקה של ארגונים שונים, בחנתי, בדקתי ואבחנתי מה הן הבעיות במספר רב של שרשראות אספקה במספר רב של ארגונים תעשייתיים / עסקיים ובתרבויות ניהול שונות. לפיכך אני רואה את עצמי כבר סמכא בנושא. מקצועיות שנבחנה בשטח ועלתה לי בלא מעט שיער אפור. אולי, ודווקא בגלל זה, נקודת המבט שלי מעט שונה מהמקובל ומביאה אותי למסקנות שהן, לפחות, מעניינות.

מהי שרשרת אספקה וכיצד יש לבחון אותה מנקודת מבט תפעולית/עסקית:

ההגדרה בוויקיפדיה של שרשרת האספקה אומרת, בין השאר: “השרשרת של מוצר פיזי מתחילה משלב כריית חומרי הגלם וכוללת מגוון פעילויות של עיבוד, ייצור, הרכבה, אחסנה והובלה בין מספר רב של חברות ועל פני מרחב גאוגרפי גדול עד להגעת המוצר ללקוח הקצה”. שני דגשים חשובים בהגדרה זו:

• השרשרת מתחילה בכריית חומרי הגלם וזה בניגוד לתובנה הנפוצה של מנהלי שרשרת האספקה. מבחינתם השרשרת מתחילה אצל הספק שלהם.
• השרשרת מסתיימת אצל לקוח הקצה. המחמירים אפילו יטענו שהשרשרת מסתיימת בפינוי הסופי של המוצר אחרי שהלקוח הסופי גמר להשתמש בו (Disposal).

רק לשם הדוגמה, הכבל שמחבר את המחשב שלנו לנתב (של החברה שמספקת לנו אינטרנט). אנחנו לקוחות הקצה אבל שרשרת ההספקה של הכבל מתחילה במכרה נחושת שבו כורים עפרה (בצ’ילה או בטורקיה או בפורטוגל ובעוד מקומות) שעוברת תהליך זיקוק ראשוני ומשני לרמה של 99.5% ואז מייצרים כבל סטנדרטי של נחושת שאותו מותחים ושוזרים לכבלי נחושת בקוטרים שונים, בשזירה שונה ולעתים, בציפויים מתכתיים שונים ורק אז מצפים את הכבלים בפלסטיק מבודד ומחברים את המחברים השונים בקצוות. בשלב זה כבלי הנחושת הייעודיים נשלחים לרשת הפצה ולחנויות ובסופו של דבר הכבל הנדרש מגיע אל המחשב שלנו. יש בשרשרת הזו לפחות שמונה ועד עשר חברות עסקיות שונות ולפעמים אף יותר. כל חברה, מלבד המכרה כחברה הראשונה בשרשרת, קונה חומר גלם ומוכרת מוצר לחברה הבאה ורק בסוף השרשרת יש מוצר סופי. כשקנינו, כלקוח הסופי, את כבל הנחושת, נוצרה בעצם ההכנסה האמתית הראשונה לאורך כל השרשרת.

כבל הנחושת הוא רק דוגמה אחת כי ברוב רובם של המוצרים שאנחנו משתמשים בהם השרשרת ארוכה ומורכבת. אפילו הבגד שאנחנו לובשים מתחיל בזריעת כותנה בשדה דרך ייצור חוטים וייצור בדים וייצור חולצות ומערכת הפצה ומכירה מורכבת וארוכה. אגב, פעולת הקנייה של חולצה מדגם מסוים ומידה מסוימת, כמו גם פעולות הקנייה של פריטי הביגוד האחרים, על ידי כל הרוכשים, יוצר מקבץ נתונים שמתגלגל אחורה (“במעלה הזרם”) לגבי כמות פריטי הלבוש שהיצרן צריך לייצר ונקודות המכירה אליהן יש לספק את הפריטים, ונתונים אלו מתגלגלים אחורה לגבי כמות הבד שיש לייצר מהדגמים השונים, שמתגלגלים אחורה לגבי כמות החוטים ועוד שלב אחורה לגבי כמות הזרעים שעל החקלאי מגדל הכותנה לזרוע. המוצרים הפיזיים מתגלגלים במורד הזרם והנתונים במעלה הזרם. אלו הן שתי תנועות הפוכות בכיוון וחיוניות כדי להגיע למצב שהקונה של המוצר הסופי יהיה מרוצה וישלם ברצון עבור המוצר. קחו בחשבון שני היבטים נוספים וקריטיים:

1) רק זמינות גבוהה בחולייה האחרונה של השרשרת מייצרת את הכסף הנדרש להזין את השרשרת כולה. כשאין את החולצה שאנחנו רוצים במידה שאנחנו צריכים, לא נוצרת הכנסה ויש הפסד המתגלגל אחורה בעצם עד לחקלאי מגדל הכותנה.
2) רק זמינות מיטבית בחולייה האחרונה של השרשרת מייצרת “נאמנות לקוח” ומשפרת את סיכויי הרכישה החוזרת.

חשבתם פעם על שרשרת האספקה של המזון שאנחנו אוכלים? קחו למשל תפוח אדמה. נניח שהכנו לעצמינו פירה והוספנו אותו לצלחת שיש בה גם פרוסת בשר. זו המנה שלנו בארוחת הצהריים היום. הנתונים המצטברים של קניית תפוחי האדמה מהזן הנדרש זורמים במעלה הזרם אל מרכז הניהול של הרשת, ומשם לשוק ולבית האריזה ולחדרי הקירור ולחקלאי הזורע ולייצרן הזרעים, שבכלל נמצא בהולנד. אגב, הנתונים צריכים להגיע לחקלאי שמייצר את הזרע כשנתיים לפני שנשב לאכול ארוחת צהריים עם פירה.

אם אתם חושבים שזה הולך ומסתבך, אז אתם צודקים. נסו להתבונן בצלחת המזון שמקבל בארוחת הצהריים מאושפז בבית חולים. סועד שהתזונה עבורו מרכיב חשוב בתהליך ההבראה שלו, באיכות חיי היומיום שלו או במניעת הידרדרות במצבו הרפואי והתפקודי. בתחום זה קיים ממד נוסף למורכבות ואלה הם הערכים התזונתיים שהמטופל מחויב לאכול כדי להאיץ את ההחלמה ולהימנע מסיכוני תת-תזונה. לא רק שיש לכמת ולעקוב אחר הערכים התזונתיים, יתכן בהחלט שכל מטופל זקוק להרכב שונה, גם אם מדובר בשני מטופלים שסועדים ביחד ומוזנים ממקור אחד, או ארבעים המנות שנדרשות לאותה מחלקה במרכז הרפואי, מיוצרות כולן בדיוק באותו מטבח ועל ידי אותו צוות ובניהולו של אותו שף. אותו מטבח ואותו צוות חייבים לקחת בחשבון נתונים נוספים שחלקם נמצאים בתיק הרפואי, כגון רגישויות (אלרגנים), וחלקם ידועים לדיאטנית של המחלקה הקשורים למרקם המזון, עצמאות האכילה, טעם אישי ועוד. כלומר, מאות מנות אישיות נבנות, או צריכות להיבנות, שלוש פעמים ביום כדי לוודא שכל מטופל מקבל את מה שהוא צריך, בזמן שהוא צריך ובאיכות הנדרשת.

אי-זמינות של המנה הנכונה למטופל מביאה לתוצאה המדהימה של כ-40% של המאושפזים במחלקות הפנימיות בבתי חולים בארץ ובמדינות מערב אירופה וצפון אמריקה, סובלים מתת-תזונה, לצד שיעורי בזבוז מזון (מזון שנזרק) המגיעים לכדי 50%.

מניעת תופעה בלתי רצויה זו והשגת זמינות מיטבית, בתחום הזה, ללא מערכת ניהול חכמה ואינטליגנטית, זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

רק בהתבוננות על שרשרת ההספקה באופן גלובלי, מייצור חומר הגלם הראשוני ועד הצריכה על ידי הלקוח הסופי, נוכל להקטין משמעותית את אי-הזמינות, נוכל להקטין משמעותית את עודפי המלאי בתהליך ונוכל להקטין משמעותית את הנפל בתהליך. אם נחזור לרגע לצלחת של הסועד, התבוננות גלובלית על השרשרת תקטין את זריקת המזון (להזכירכם שהיום כ-50% מהמזון המיוצר נזרק) ותקטין את אחוז תת-התזונה במחלקות האשפוז במרכזים הרפואיים.

---

הכותב הוא מומחה בעל הכרה בינלאומית בתורת האילוצים, מרצה במכון הטכנולוגי חולון ובמכללת עזריאלי להנדסה בירושלים ובנוסף הוא שותף בפודפיקס, מיזם טכנולוגי בנושא ההסעדה – https://foodfixit.com/nutrifix/.

כתבה ראשונה בסדרה