8 תאגידים הגישו ערעור על העיצומים שהוטלו עליהם על ידי המשרד להגנת הסביבה בנוגע לאי עמידתם ביעדי איסוף בקבוקים

לטענת המערערות הן עמדו בחובות האיסוף והמחזור הקבועות בחוק הפיקדון לשנת 2016, ואולם חרף זאת ובעיקר בשל "העדר אסמכתאות מהימנות" לשיטת הממונה, נקבע כי הן לא עמדו בחובות. תגובת המשרד להגנת הסביבה: המשרד דוחה את הטענה ששגה ומחויב להגן על הסביבה, על הציבור וליישם את החוק ועל כן ימשיך לערוך ביקורת מעמיקה ופיקוח ממצה על הדיווחים שנמסרים לו

צילום: יח"צ
צילום: יח"צ

8 תאגידים הגישו ערעור על העיצומים הכספיים בהיקף כ-48 מיליון שקל אשר הוטלו עליהן על ידי הממונה על חוק הפיקדון על מכלי משקה במשרד להגנת הסביבה בגין אי עמידתם ביעדי האיסוף והמחזור לשנת 2016.

הערעור הוגש לבית משפט השלום בירושלים על ידי חברות: החברה המרכזית להפצת משקאות, יפאורה תבורי, טמפו, מי עדן, שופרסל, גדעון גוטגולד בע”מ, אקו אלפא, ו-איי בי בי אל ספיריט.

במבוא לערעור נאמר כי מדובר בחיובים כספיים בהיקף עתק וחסר תקדים ובהחלטה קיצונית של הממונה הפוגעת פגיעה קשה במערערות שפעלו באמצעות תאגיד המחזור אל”ה (תאגיד איסוף מכלי משקה), וכי קיימים שלל טעמים לביטולה של החלטת הממונה.

לטענת המערערות הן עמדו גם עמדו בחובות האיסוף והמחזור הקבועות בחוק הפיקדון לשנת 2016, ואולם חרף זאת ובעיקר בשל “העדר אסמכתאות מהימנות” לשיטת הממונה, נקבע כי הן לא עמדו בחובות האיסוף והמחזור והוטלו עליהן חיובים כספיים. במילים אחרות הן עמדו בחובותיהן על פי חוק ואולם הן נענשו רק בשל מחסור לכאורה ב”אסמכתאות” שהדרישה להמציאן הועלתה רק באיחור ניכר ובדיעבד, כפי שציין השר להגנת הסביבה בעצמו.

לדברי המערערות הסנקציה אותה הטיל עליהן הממונה הינה סנקציה כבדה וחמורה, סנקציה חריגה ביחס לסנקציות דומות בחוקים דומים, וסנקציה חריגה אף ביחס לזו הקבועה בכל הקשור למכלי הפיקדון.

חומרתה של הסנקציה סבורות המערערות, מחייבת את הממונה להקפיד עוד יותר בזכויותיהן ועל האופן בו מפרש הממונה את החוק.

המערערות מדגישות כי יעדי המחזור הושגו שכן אין חולק על כך שכל המכלים הגדולים שנאספו הועברו למפעלי מחזור מורשים. לדבריהן בינן לבין הממונה קיימות שתי מחלוקות עיקריות ביחס לנתוני האיסוף: הראשונה- אי הכרה במלוא נתוני האיסוף שבוצעו באמצעות חברת רז הנקודה הירוקה, שכן הממונה לראשונה לא הסתפק בקבלת אישור רו”ח כאסמכתא לביצוע האיסוף, והוא לא עמד בנטל הנדרש ממנו על מנת לסתור את נתוני האיסוף שהתקבלו מחברת הנקודה הירוקה ואושרו באמצעות אישור של רו”ח.

נקודת המחלוקת השניה הינה אי הכרה בנתוני איסוף שהתקבלו מחברת דניאלי בסביבה לטובתן של המערעורות, על אף שהממונה כן הכיר בנתוני איסוף אלה לעניין יעד האיסוף “המצרפי” של כלל היצרנים והיבואנים, אולם לא הכיר בנתונים אלה לצורכי קביעת יעד האיסוף של המערערות.

לסיכום נטען בערעור כי הממונה שגה עת הטיל על המערערות עיצומים כספיים כלשהם בגין אי עמידה ביעדי המחזור, וכי הפעלת שיקול הדעת המוקנה לממונה בצורה סבירה מובילה לכך שבנסיבות המקרה על ייחודיותו והראשוניות שבו (שנת 2016 היא השנה הראשונה בה הוחלו חובות העמידה ביעדי האסוף והמחזור), אין להטיל על המערערות חיובים כספיים כלשהם ולפחות יש להפחית חיובים כספיים אלו בשיעור של עד 100%.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: 

המשרד להגנת הסביבה נדרש לפי חוק לבצע את בדיקת דיווחי היצרנים והיבואנים באופן מיטבי לקיום מטרות החוק ושמירה על הסביבה. בנוסף, על המשרד מוטלת האחריות לקבל החלטה בדבר שיעור העמידה ביעדי האיסוף והמיחזור על בסיס בדיקותיו. בסמכות המשרד לקבוע את גובה הסכומים שעל יצרן או יבואן להעביר לקרן לשמירת הניקיון אם יש לו טעמים סבירים להניח שהדיווחים שנתן לא נכונים.

נציין כי בניגוד לנטען, כבר במהלך שנת 2016 הובהר ליצרני ויבואני המשקאות באמצעות חברת אל”ה כי הם יידרשו לספק אסמכתאות להוכחת עמידה ביעדים לפי החוק.

לגבי הטענה כי המכלים הועברו למפעלי מיחזור מורשים – קיומו של רישיון עסק אינו גורע מחובתם של היצרנים והיבואנים, המתקשרים עם קבלני איסוף ומפעלי מיחזור, לבצע בקרה מינימלית על העמידה ביעדים היות ואין באפשרותן להמחות את חובותיהן לאחר וכך גם לגבי ההתקשרות עם רז הנקודה הירוקה.

על פי החוק, על המשרד להגנת הסביבה לא קיים הנטל להוכיח מהו המידע הנכון ולסתור את הדיווחים המוגשים לו.

אישורים ואסמכתאות המוגשים למשרד להגנת הסביבה, לרבות אישורי רואה החשבון, נועדו לתת מידה סבירה של ביטחון לגבי העדר הטעיה בנתונים. עם זאת, היצרנים והיבואנים הגישו אישורים שניסוחם לא עלה בקנה אחד עם טענותיהם בדבר מובהקות הנתונים המדווחים. יתרה מכך, לא עלה בידי היצרנים והיבואנים לספק אסמכתאות מינימליות שהיוו בסיס לאישורים שניתנו על ידי רואה החשבון. אי לכך ובהתאם לזאת מצא המשרד להגנת הסביבה כי קיימים טעמים סבירים להניח שהדיווח שנמסר על ידי היצרנים והיבואנים אינו נכון.

באשר לפסולת שנאספה על ידי דניאלי בסביבה – המשרד להגנת הסביבה אכן הכיר בה לצורך בחינת היעד הכלל ארצי לפי החוק, וזאת משום שהפסולת כן נאספה, אך לא עבור היצרנים והיבואנים המדווחים.

הצגת הנתונים באיחור אינה עניין טכני והם הוצגו לאחר שהתברר ליצרנים וליבואנים כי אינם עומדים ביעדים שנקבעו בחוק.

המשרד דוחה את הטענה ששגה. המשרד להגנת הסביבה מחויב להגן על הסביבה, על הציבור וליישם את החוק ועל כן ימשיך לערוך ביקורת מעמיקה ופיקוח ממצה על הדיווחים שנמסרים לו.

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*